גזר דין בתיק תת"ע 1381-03-11

הנאשמת חנה בן יאיר הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, עבירה על לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

תמצית הטענה העובדתית היא כי בתאריך 31.12.2010 בשעה 02:55, נהגה הנאשמת ברכב מסוג "סוזוקי" מ"ר 33-817-73 ברח' משה ברעם בירושלים, בהיותה שיכורה. בבדיקה שנערכה לה באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלה הוא מעל 385 מיקרו-גרם.

בשל האירוע המתואר ביקשה המאשימה להשית על הנאשמת את פסילת המינימום, פסילה על תנאי וקנס. נציגת המאשימה ציינה כי מדובר ברמת שכרות גבוהה, וכי לנאשמת 7 הרשעות קודמות מאז הוצאת רישיון הנהיגה משנת 1993.

בשל קבעתי בתת"ע (י-ם) 10628-12-10 מדינת ישראל נ' גדעון ביטון, (לא פורסם, מיום 30.06.2011), לפיה בין הכמויות  290 ועד 399, יש במדידה ראיה לנהיגה תחת השפעה בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, תוקן כתב האישום לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, בניגוד לעמדת התביעה. התביעה ביקשה להרשיע את הנאשמת בעבירה של נהיגה בשכרות, בהתאם לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961.

הסניגור ביקשה שלא להשית על הנאשמת את מלוא עונש פסילת המינימום. ציין כי הנאשמת אמא לארבעה ילדים קטנים ומאמצת ילדה, המסיעה ברכבה את ילדיה ומפזרת אותם במסגרות. הנאשמת עובדת כמנהלת רכש בחברת בניה. מכאן ששלילת רישיונה תפגע בפרנסתה ותקשה מאוד על התניידות המשפחה.

כידוע ישנה מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

עוד יש להוסיף כי טענת התביעה שבתי המשפט עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך.  מחקר ראשוני שנעשה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט הראה כי בקרוב ל - 65% מתיקי השכרות, היה האורך הממוצע של הפסילה פחות משנה ובמקרים רבים חודשים ספורים.  נתון אחר הראה כי ממוצע הפסילה בכלל התיקים (החמורים והקלים יחדיו) היה 13.5 חודשים עם סטיית תקן משמעותית של 11.2 חודשים.  המשמעות של סטיית התקן היא כי היו הרבה מאוד מקרים בהם הפסילה הייתה נמוכה (המחקר הוצג בהשתלמות שופטי התעבורה בחודש פברואר 2012).

לאלה יש להוסיף כי מוזרה בעיני עמדתה של התביעה שכן התביעה עצמה הגיעה לפניי לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים להסדרי טיעון שבמסגרתם הוטלו על נאשמים עונשי פסילה נמוכים להפליא משיקולים של "נסיבות מיוחדות". אם הבנתי נכון, הרי לגרסת התביעה יכולה היא להגיע להסדרים ולקבוע כי ישנם נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט איננו רשאי לעשות כן, וגישה זו כמובן איננה יכולה להתקבל.  במילים פשוטות יותר, התביעה גורסת כי היא ורק היא תקבע מהן הנסיבות המיוחדות. דעתי שונה היא שכן לא יעלה על הדעת כי קביעת הענישה תעשה על ידי התביעה דווקא.

ככלל עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק. בהקשר זה יש לציין כי שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקלל את נסיבותיו המיוחדות של כל אדם ואדם.

כמובן, השאלה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.  במקרה שלפניי התרשמתי כי מדובר בנאשמת המנהלת אורח חיים תקין. אם לארבעה ילדים בגילאים שנתיים עד עשר. ומאמצת ילדה. הנאשמת עובדת למחייתה כמנהלת רכש בחברת "שייקה אלה בע"מ". הנאשמת עשתה עלי רושם כי העבירה מושא תיק זה אינה מאפיינת את שגרת חייה, וכי מדובר במעידה חד פעמית. אציין כי גם שירות המבחן לא התרשם שקיימת אצל הנאשמת בעיה של שתיית אלכוהול. בנוסף, הנאשמת בחרה שלא לנהל הוכחות והודתה בעבירות המיוחסת לה בכתב האישום, בכך חסכה מזמנו של בית המשפט.

מניסיוני, מעטים המקרים שהורים לחמישה ילדים מסתבכים בעבירות מעין אלו ואין לראות בכך אלא מקרה חד פעמים שלא ללמד על הכלל יצא.

בנוסף, לאחר ששירות המבחן התרשם מהנאשמת באופן חיובי מהנאשמת בנה לה תוכנית של"צ בהיקף של 250 שעות אותן תבצע במסגרת מינהל קהילתי יובלים בתפקידי מזכירות.

בנסיבות האמורות, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ואת נסיבותיה האישיות של הנאשמת, הודאתה באשמה, היותה אם לילדים קטנים, עברה התעבורתי, החרטה שהביעה, רכיבי הענישה התחליפים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:

א.      פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל שישה חודשים, בניכוי הפסילה מנהלית. הפסילה של חמשית החודשים תחושב החל מיום 15.03.2012 (בו הפקידה הנאשמת את רישיונה). יתרת שמונה עשר חודשים, יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות. 

ב.       250 שעות לתועלת הציבור, אותן תבצע במסגרת מינהל קהילתי יובלים בתפקידי מזכירות. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינה מחדש.

חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, לא מצאתי לעכב את עונש השל"צ.

למרות שלא הוטל עליה עונש של מאסר על תנאי, הנאשמת מוזהרת כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

5129371

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשמת עו"ד מילר ולשירות המבחן.